נורית לאמעי הגיעה רחוק בצבא, לא ביחס לאישה, לא בגלל שהיא אישה, לא למרות שהיא אישה. פשוט התקדמה מבלי לעשות עניין מהמגדר. ברוב הפעמים, ראיתי נשים חדורות מוטיבציה ומקצועניות, שלא נופלות ברמתן וביכולותיהן מהגברים במקצוע. אולי אפילו טובות מהם. נחשפתי מקרוב לתהליך ההכשרה המבצעית, של רופאה ששירתה בתפקיד מבצעי ביחידת “דובדבן”. אותה רופאה עשתה הכל, כמו הבנים, בלי הנחות. היא הייתה ג’דאית שחבל על הזמן. לא עשו בשבילה שום התאמות, כי פשוט לא היה צריך”.
 |
| מתוך כתבה שעשיתי במקומון רמת גן על גיוס נשים לצבא |
